נישואין בישראל פוקעים או בעקבות מות אחד מבני הזוג, או על ידי גירושין/התרת נישואין או על ידי הכרזה של ערכאה משפטית מוסמכת על נישואין כבטלים.

בישראל יש לכל עדה בית דין דתי משלה והסמכות לדון בעניני הגירושין של אותה עדה מסורה לאותו בית דין. 

הסמכות העניינית לדון בענייני גירושין של יהודים נתונה לביה"ד הרבני, של מוסלמים לביה"ד השרעי, של נוצרים לביה"ד של העדה הנוצרית ושל הדרוזים לביה"ד הדרוזי.

 

גירושין בין בני זוג יהודים שנישאו כדת משה וישראל:

במידה ושני הצדדים מסכימים להתגרש, בית הדין הרבני יעתר לבקשתם מבלי לבדוק את האשם והסיבות לגירושין, אולם, במידה ורק אחד מהצדדים רוצה להתגרש, הרי שיהיה עליו להציג בפני ביה"ד עילות לגירושין, על מנת שביה"ד ימליץ או יחייב או יכפה על בן הזוג האחר להתגרש. 

העילות לגט הינן כדלקמן:
1) קיום מומים בבעל או באישה.
2) עקרות.
3) אי יכולת לקיים יחסי אישות.
4) התנהגות לא הולמת של הבעל כלפי אשתו: 
   א. סירוב לקיים יחסי אישות עם האישה.
    ב. סירוב ליתן לאישה דמי מזונות (במידה והאישה זכאית למזונות אישה).
    ג. הבעל עובר על דת יהודית: הבעל מתנהג בצורה לא הולמת ובכוונה רעה כלפי אשתו  
       (אלימות פיזית, אלימות נפשית ועוד...)
    ד. הבעל עובר על דת משה: הבעל גורם לאישה לעבור על מצוות התורה.
    ה. הבעל "רועה זונות", כלומר הבעל בוגד באשתו וחי עם אחרת.

5) התנהגות לא הולמת של האישה כלפי הבעל:
   א. האישה עוברת על דת משה: האישה גורמת לבעל לעבור על דיני התורה.
    ב. האישה עוברת על דת יהודית: האישה נוהגת בפריצות ובחוסר צניעות.
    ג.  האישה עושה מעשי כיעור: האישה עושה מעשי פריצות עם אחר.
    ד. האישה זנתה תחת בעלה: האישה בגדה בבעלה וקיימה יחסי אישות עם אחר.

יש לזכור, כי לחיוב בגט בגין כל אחת מהעילות לעיל יהיו בדרך כלל השלכות לעניין זכאות האישה למזונות אישה או לכתובתה ותוספת כתובתה ולעיתים אף נפסקים במקרים מסוימים פיצויי גירושין.

גירושין בין בני זוג יהודים שהתחתנו בנישואים אזרחיים:
הסמכות לדון בהליכי גירושין של בני זוג יהודים שלא נישאו כדת משה וישראל נתונה אף היא לבית הדין הרבני, אולם, בניגוד לזוגות שנישאו על פי ההלכה, הרי שזוגות אלו אינם נחשבים בעיני בית הדין כזוג נשוי, ובית הדין יטה לתת פסק דין לגירושין גם ללא הסכמת שני בני הזוג ומבלי שהעותר לגירושין יצטרך להוכיח עילת גירושין כזו או אחרת.

גירושין בין בני זוג אשר אינם מאותה עדה:
הסמכות לדון בגירושין של בני זוג שאינם משתייכים לאותה עדה הינה לבית המשפט לענייני משפחה. החוק אשר יחול עליהם הינו החוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בינלאומית), התשכ"ט - 1969 והוא קובע כיצד ועל פי איזה דין יתגרשו בני הזוג.

שלום בית:
תביעת לשלום בית הינה תביעה בה עותר אחד מבני הזוג לבית הדין הרבני לחייב את בן זוגו לשוב לחיי שלום בית איתו.
לעיתים רבות, תביעה מסוג זה, מוגשות ממניעים זרים ועל מנת להלחיץ את בן הזוג החפץ בגירושין ולגרום לו לויתורים כאלו ואחרים בכל העניינים הנלווים להליך הגירושין (חלוקת הרכוש, דמי המזונות וכיוצ"ב). 
כמו כן, במידה והבעל יעתור לתביעת שלום בית ותביעתו כנה, סירוב האישה לחזור ולחיות עם בעלה ולקיים עימו יחסי אישות יוביל לכך שהיא תוכרז כמורדת, דבר אשר יוביל לכך שלא תהא זכאית למזונות ולכתובה.