פסק דין חדש של העליון הכריע במחלוקת רבת שנים ששררה בערכאות השיפוט הנמוכות בכל הקושר לקביעת דמי המזונות במצב של משמורת משותפת על הילדים.
בשנים האחרונות משמורת משותפת על הילדים, לאחר פרידה וגירושין, הפכה נפוצה יותר ויותר, וזאת בניגוד למצב ששרר בעבר על פיו האם קיבלה משמורת בלעדית על הילדים כמעט בכל המקרים ואילו האבות נהגו לקיים זמני שהות עם ילדיהם. התפיסה שטובת הילדים לשהות מרבית הזמן עם אמם חלפה מהעולם, וכיום נקודת ההנחה היא שלאבות יכולות הוריות שוות, ויש הגורסים שטובת הילדים היא כי ישהו באופן שווה עם כל אחד מהוריהם לאחר הגירושין.
לעניין המשמורת המשותפת השלכה ישירה בכל הקשור לתשלום דמי המזונות עבור הילדים. עד לפסק דין זה נהוג היה ברוב המקרים לפעול ע"פ הפרשנות ההלכתית המקובלת של הדברים, אב יהודי חב לבדו ובאופן מוחלט בתשלום המזונות הילדים, הן במהלך חיי הנישואין והן לאחריהם.
וכך יצא שבעבר, לאחר הגירושין, כאשר לרוב הילדים נשארו במשמורת האם והאב קיים עמם זמני שהות, האב העביר לאם מדי חודש אלפי שקלים בחודש עבור כל ילד לצורך מימון עלות צרכיו, וזאת גם אם האם אף הייתה אמידה יותר ממנו, וגם אם קיים עם ילדיו זמני שהות רחבים. המצב הנ"ל אף שרר כאשר נקבעה משמורת משותפת, ואט אט עם השנים החלו ביהמ"ש להפחית את דמי המזונות שעל האב לשאת עבור ילדיו במצב בו המשמורת משותפת והיו אף ערכאות שיפוטיות שקבעו שכאשר האם מרוויחה יותר מהאב או שמשכורותיהם שוות, כי האב לא ישא בתשלום דמי מזונות עבור ילדיו כאשר המשמורת משותפת. הבעיה העיקרית הייתה חוסר אחידות בין בתי המשפט בישראל לגבי גובה התשלום שיש לקבוע במצב של משמורת משותפת והכנסות זהות או כמעט זהות של ההורים, ועל כך הוגש הערעור לעליון.
הפסיקה התקדימית של העליון ניתנה בהרכב מורחב של שבעה שופטים שדנו בשתי עתירות של אבות, שאוחדו לערעור אחד, ובו טענו האבות כי הגרושות שלהם מרוויחות יותר מהם או כמוהם בדיוק, אך הם נדרשים לשלם להן מזונות.
השופטים קבעו כי הדין הקיים המחייב את האב בנשיאה בלעדית במזונות ההכרחיים - עלול להותיר את האב בלא המשאבים הדרושים לו כדי להבטיח את רווחת הילד ואת טובתו עת הוא שוהה עמו, כמו גם ליצור קושי כלכלי ממשי עבור האב עצמו.
ביהמ"ש העליון סקר בפסק דין ארוך ומקיף את סוגיית אופן תשלום דמי המוזנות בישראל וההתפתחות של השנים האחרונות בענייו מזונות ילדים, וקבע בסופו של יום כי בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.
פסיקה זו שמה סוף למחלוקת שהייתה בכל הקשור לתשלום דמי מזונות במצב של משמורת משותפת כאשר מצבם הכלכלי של ההורים שווה או קרוב לכך. אין חולק כי לאור פסק דין זה, מעתה ואילך, כאשר ביהמ"ש לענייני משפחה יפסקו מזונות במצב של משמורת משותפת של הורים בעלי יכולות כלכליות זהות, כי לרוב יקבע כי כל אחד מההורים ישא במחצית עלות צרכי הילדים, או במילים אחרות, כל הורה ישא בעלות צרכי הילדים לרבות עלות המגורים של הילדים, בזמן שהילדים שוהים במחיצתו, והאב לא יצטרך להעביר לידי האם מאומה בגין מזונות.
השאלה היא, מה יפסקו ביהמ"ש לענייני משפחה במצב בו המשמורת משותפת אך זמני השהות אינם שווים לחלוטין, אלא כמעט שווים (מצב בו הילדים למשל שוהים אצל האב רק 40% מהזמן ולא באופן שווה לאם) ומאיזה פער שכר בין ההורים, יפסוק ביהמ"ש כי אין צורך בחיוב האב בתשלום מזונות.
ודבר נוסף כדאי להדגיש, פסק הדין העביר מעין מסר לכך שמשמורת משותפת אינה דבר מובן מאליו, במטרה להרתיע אבות אשר דורשים לקבל משמורת משותפת רק ממניעים ושיקולים זרים שבכך יצליחו להפחית או לבטל לחלוטין את תשלום דמי מזונות הילדים. ולמעשה, בפסק הדין הקשיחו את תנאי הסף לקבלת משמורת משותפת.
במקרים רבים משמורת משותפת נראית כפתרון ראוי וטבעי, אך יש לה מחיר כלכלי שלא כל זוג הורים פרודים יכול לעמוד בו. על כן ראוי לתת את הדעת מראש ליכולת הכלכלית של ההורים לעמוד במשמורת משותפת ולהשלכותיה של משמורת כזו על רווחת הילדים בנסיבות הספציפיות של כל משפחה. כמו כן יש לשקול גם חלופות אפשריות אחרות של שיתוף הורי שאינן כרוכות בהכרח במשמורת משותפת, לפחות בשלב ראשון שלאחר הפרידה ועד להתבססות מחדש של בני הזוג, או לקביעת תנאים למשמורת משותפת, לאו דווקא שווה, שיצמצמו את היקף הפגיעה בהורים ובילדים.
ביהמ"ש העליון שם בפסק הדין סוף למחלוקת ספציפית בעניין תשלום מזונות במצב של משמורת משותפת והכנסות זהות של ההורים, אך הותיר פתח פרשנות רחב לערכאות הנמוכות בבואן לפסוק מזונות בכל המצבים האחרים, ויש לא מעט כאלה.
לכתבה המלאה ב-ynet ובה הפסק דין המלא לחצו>>